כמו לרובנו, הוודקוק לא בא לי טוב בהתחלה. כמו רובנו, אני לא אוהבת שינויים חדים. אבל לא הייתה ברירה, והתחלתי להתנסות. לאורך זמן, התנסות בביצוע ובהדרכה למדתי לחבב ולהעריך את מה שהוא נותן ונפרדתי מהויסק. מאז עבר זמן ואני מוצאת את עצמי יותר חופשיה לנוע בין הכלים. אני מתחילה מהוודקוק, אבל למדתי שלפעמים נכון לי להרחיב חלק מהיכולות דווקא מהויסק4 כי הן נותנות לי תמונה משמעותית.
א. מטריצות – אני אוהבת את המטלות של היכולת הפלואידית בוודקוק, אבל ההוראות שלהן מרובות מלל. כשאני מרגישה שהילד נבון אבל חושדת שאולי ההנמכה בביצוע נובעת מכמות המלל אני מעבירה מטריצות.
ב. קוביות – כשיש הנמכה במבחן 3 (עיבוד מרחבי) והיא לא ברורה לי עד הסוף הרבה פעמים אני מוסיפה את קוביות. מבחן 10 (זיכרון ציורים) בודק זיכרון ופחות ניתוח חזותי. אם אני חושדת שהתפקוד במבחן 3 הושפע מאימפולסיביות וחוסר חקירה מספקת של הגירויים, הרבה פעמים המבחנים שנוספים של הוודקוק (תכנון, סיבוב עצמים) לא ידייקו לי את התשובה. בקוביות אני יכולה לראות את אופן העבודה של הילד ולכן להבין טיפה יותר את תהליך המחשבה שלו.
ג. אוצר מילים/הבנה – ככלל, לא חייבים להרחיב את היכולת הקריסטלית, גם אם יש פער בין הכלים (מבחנים 1,8) כי הם מאוד נרחבים. לרוב, אני מעדיפה להוסיף כלים של רגישות לדקדוק כי הם משמעותיים לתהליכי קריאה (ערנות מורפולוגית). את ההבעה השפתית אני פוגשת בשיח החופשי ובסיפורים ההשלכתיים, ולכן בחוויה שלי לא נזקקת לכלים מתוקננים. עם זאת, לפעמים אני מרגישה שיש קשיי שליפה, ולכן עשוי להיות שמלל רחב יותר יאפשר יותר ביטוי של ידע קיים. במצבים אלה אוסיף אוצר מילים או הבנה. הבחירה ביניהם בהתאם ליכולת הצרה המונמכת, ידע לקסיקלי או ידע עולם.
אני ממש לא מוסיפה את הכלים האלה תמיד, אלא רק כשחשה צורך ממוקד. אבל חשוב לי לשתף בערך הייחודי שלהם עבורי, לצד כלים אחרים.
