האבחון נערך במהלך מלחמת "חרבות ברזל".

שש מילים שטומנות בתוכן כל כך הרבה עומק, פחד וסימני שאלה.

כל הילדים שאבחנתי במהלך החודשים האחרונים גרים בסביבה הרגועה יחסית שבה אני מתגוררת. על כל אבחון כתבתי "נערך במהלך מלחמת חרבות ברזל". אבל מה אומר המשפט הזה?

אבחנתי ילד שסבא וסבתא שלו גרו באחד היישובים שהכי נפגעו ב-7.10. הילד סיפר לי. האמא שכחה להזכיר באינטייק, האבא היה בדיוק במילואים. הוא לא ידע לומר מה הם חוו באותו יום, רק שלא יחזרו לגור שם. 

הוריו של ילד אחר סיפרו שאחותו תצפיתנית. חברותיה נמצאות עכשיו בעזה.

היה ילד שאחיו משרת ביחידה מובחרת, בזמן מפגש האבחוני הוא היה בתוך עזה.

הוריו של ילד אחר לא מכירים אף אחד שנמצא שם או נפגע, והם מקפידים לא לחשוף לחדשות. בבית אחר הטלוויזיה פתוחה כל הזמן. 

מתבגרת אחת אמרה לי "למה נחשפתי? לאותם סרטונים כמו כולם. הכול עבר בין כולם".

הייתה ילדה שישנה חודשים קרוב לממד, אצל אחרת לא היה שום שינוי התנהגותי. 

כל כך הרבה זמן לתוך המלחמה. אני לא רוצה לדבר על יחסיי עם המלחמה, זה מאוד אישי. אבל הייתי רוצה שהאנשים הקרובים אלי ידעו בדיוק מה עובר עלי. לכן, חשוב לי בכל אבחון לא רק לציין את העבודה היבשה שנערך בזמן "חרבות ברזל", אלא איך זה בא לידי ביטוי קונקרטי וספציפי אצל המאובחן. כדי שהקורא בעתיד יוכל לקחת את זה בחשבון ולהבין טוב יותר מה עבר על הילד ומשפחתו בתקופה שבה נערך האבחון. 

ושבמהרה יגיע היום שבו נוכל להפסיק לכתוב את המשפט הזה.