יש לנו לפעמים ידיד שאנחנו כבר לא פוגשים הרבה מכל מיני סיבות. כשפוגשים אותו אנחנו  נזכרים למה זה ככה (מתיש…) אבל גם למה היינו פעם חברים יותר קרובים ומה הוא תרם לנו.

אז כמה מילים על ריי שמיעתי ????

*הוא לא בודק עיבוד שמיעתי, בניגוד למה שיכול להשתמע משמו. עיבוד שמיעתי זה רגישות לצלילים בשפה, הריי מתייחס לזכירה של מילים.

*שמו המלא – מבחן למידה מילולי שמיעתי ע"ש ריי. מבחן זיכרון למילים שמושמעות (ולכן ה"שמיעתי") ואינן מוצגות חזותית (כמו הבזקה של מילים על כרטיסיות או מחשב).

*הוא לא שייך ליכולת של זיכרון לטווח קצר, אם כי תהליך הלמידה מושפע מזיכרון עבודה. יש בו יותר פריטים ממה שניתן להכיל בזיכרון המיידי שלנו, ואנחנו נשענים בלמידה גם על הזיכרון לטווח הארוך.

*הוא כלי מצוין לבדיקה של יעילות למידה בשל מגוון המדדים שבו. הוא בודק את היכולת בצורה אחרת מהוודקוק ולכן תורם להרחבת הראייה בצורה שונה. מסיבה זו גם הגיוני אם התוצאה המתקבלת שונה מזו של הוודקוק. 

*יש בו שני סוגי ציינון: השוואה ביחס לאוכלוסייה לכל אחד מהשלבים, וציינון של השוואות פנימיות, הילד ביחס לעצמו, שנקראות הנורמות המורכבות. הנורמות הללו מרחיבות את הראייה ופורסמו במאמרים שונים של פרופ' ואקיל ושותפיו. 

*הנורמות המורכבות "מתקננות" לי חוויה: כמה השינון מסייע לו מעבר ללמידה הראשונית, מה עושה הסחה, כמה מידע נשמר לאורך זמן והשוואה בין זיהוי להיזכרות.  

*בציינון של חלק 9 (זיהוי) סופרים רק את המילים של הרשימה הראשונה שהילד אמר עליהן "כן", ולכן הציון המקסימלי בחלק זה הוא 15.

*בציינון של חלק 10 (זיכרון סידורי) מחשבים לכל מילה את ההפרש בין המיקום המקורי שלה ברשימה למיקום שהילד נתן, ואז סוכמים את כל ההפרשים האלה.  חשוב לשים לב שהוא אכן רשם את כל המילים כדי שניתן יהיה לחשב. 

"אני לא מצליחה להבין מה קורה לילד" אמרתי לה. "אני מבינה שקשה לו להביע את עצמו בכתב אבל לא מצליחה להבין למה. אני גם לא מצליחה להבין למה יש פער כל כך גדול בין ההבעה בכתב להבעה בעל פה. פתאום יש שפע רעיונות שלא היו קודם". 

"אולי זה רגשי? הימנעות ניכרת?" מציעה מישהי.

 "לא, אני חושבת שזה שפתי גם אם היכולת הקריסטלית נראית תקינה. הוא התחיל לדבר בגיל ארבע, והייתם צריכים לשמוע אותו מתבטא" היא חוזרת. 

לפעמים זה מעבר לחיבור טכני בין יכולות. לפעמים יש פה תחושה. אמנם יש הנמכה מסוימת פה או שם, אבל הפער גדול מדי והקישור לא נותן חוויה כל כך הגיונית. "אני רוצה להתייעץ", אמרתי. היא הסתכלה בי במבט תמה. "עם מי את מתייעצת??".

כל אחד מאיתנו צריך מישהו להתייעץ איתו, לחשוב איתו, שרואה את הדברים מנקודה אחרת. אבחון הוא כל כך הרבה ידע ומצד שני רב הנסתר על הגלוי. הרי המבחנים לא מדויקים, הם בודקים היבט חלקי של הדברים, לחלקם יש נורמות בעייתיות. לפעמים זה ברור יותר ולפעמים פחות, אבל זה אף פעם לא עבודה טכנית, זה תמיד דורש חשיבה, העמקה והקשבה פנימה. לכן אני אוהבת את קבוצות ההדרכה, את היכולת לעצור את הרכבת ולחשוב. הרבה פעמים הדיבור המשותף הזה עוזר ועושה הגיון. לפעמים לא, ואז גם אני הולכת להתייעץ.