"ומי יחתום אחרי?" שאלתי אותה. 

היא הסתכלה בי באי הבנה, "את מומחית, בהסמכה להדרכה". 

אבחון ראשון בשפ"ח נתניה. אחרי 12 שנה בשפ"ח תל אביב שכל מסמך עובר למנהל התחנה לא היה לי ברור איך אפשר שאף אחד לא יקרא מה שכתבתי, שלא יבדוק אם טעיתי בהבנה, בניסוח, בשגיאות הכתיב… לא שלא סמכתי על עצמי, אבל ליתר ביטחון….

"טוב, אקרא, אבל רק אבחון אחד". 

נשמתי לרווחה.

אחת המומחיות הצעירות בקבוצת ההדרכה ביקשה שנדבר על דוח בקבוצה אבל גם שאקרא אותו אחר כך. בהתחלה הופתעתי כי הנה היא חופשיה מהביקורת, מחובה לקבל את ההערות שלי. הרוויחה ביושר את העצמאות וזכות החתימה. אחר כך נזכרתי באבחון הזה הראשון בנתניה, בחשש הזה. החשש שמלווה אותי עדיין לפעמים, בדואליות עם הזכות להתנסח כרצוני. כמה שזה לא פשוט להיות בהדרכה, כמה שזה לא פשוט להיות לגמרי עצמאי וגדול. כמה אנחנו רוצים להיות בטוחים בכל מילה, כמה החוויה של לסיים ולא לתקן יותר ולסמוך על התוצר לא פשוטה לנו. כמה טוב שיש שם מישהו, לא כי חייבים, כי רוצים עוד קצת…

אחת השאלות שנדרשתי אליה הכי הרבה פעמים היא אילו כלים חייבים להיות באבחון פסיכודידקטי, או מה כוללת הערכה שצריך לצורך הזה. 

בכל פעם אני עונה שאבחון פסיכודידקטי כולל:

*מדידה של כל אחת משבע/שמונה היכולות הקוגניטיביות על ידי שני כלים (או שלושה כלים כשהיכולת לא אחידה או נדרשת העמקה)

*בדיקה של קריאה וכתיבה מבחינת שטף ודיוק (על פי הא-ת)

*הבנת הנקרא והבעה בכתב (כולל בדיקת יעילות התאמות בגיל הרלבנטי)

*בדיקה של אנגלית ומתמטיקה בהתאם לצורך

*הערכת קשב בהתאם לצורך (בהתאם לחוזר מנכ"ל)

*חלקים רגשיים 

בכל פעם נותר מולי פרצוף שואל. למה את לא יכולה לתת רשימה ברורה של כלים???

הסיבה היא שבכל אבחון אני בוחרת את הכלים אחרי ההעברה הראשונית של הוודקוק. 

ההרחבות שאני עושה תלויות מאוד במי הילד שמולי, גילו, שיתוף הפעולה שלו, מה ההשערות שלי לגבי הקושי שלו ומה הבנתי מהמפגש הראשוני איתו. 

זה נכון לגבי בחירת כלי שלישי ביכולות הרחבות וההעמקה בהן, זה נכון להחלפה של מטלה ספציפית בבדיקת שטף ודיוק בקריאה, זה נכון בבחירת טקסט ואופן התיווך בו, זה נכון בבחירה של כלים רגשיים ושאלוני דיווח עצמי. 

עולם האבחון מעורר חרדה אצל רבים מאיתנו כי יש תחושה של ידע רב שצריך לרכוש והמון פרטים קטנים שצריך לשנן. החרדה מובילה לתחושת צמצום והעדר מרחב פוטנציאלי, שמאפשר את החירות לבחור.

יש באבחון הרבה ידע, אבל גם הרבה חשיבות להתנסות והיכרות עם כלים שונים, איך הם מרגישים ומה הם תורמים להבנה. 

אבחון זה לא העברה טכנית בלבד של כלים והעלאתם על הדף.  

זה המרחב להתבונן, לבדוק ולהתנסות יחד, להכיר את הילד ולהקשיב לתחושות שלי בסיטואציה. 

מאחלת שנדע להיות במרחב פוטנציאלי גם בזמן אבחון, שנרגיש את החירות לבחור כלים ודרכים לבדיקת גבולות ולהיכרות מעמיקה של הילד וצרכיו, וחירות לכתוב את מה שנראה לנו נכון לו.