אחת השאלות שנדרשתי אליה הכי הרבה פעמים היא אילו כלים חייבים להיות באבחון פסיכודידקטי, או מה כוללת הערכה שצריך לצורך הזה. 

בכל פעם אני עונה שאבחון פסיכודידקטי כולל:

*מדידה של כל אחת משבע/שמונה היכולות הקוגניטיביות על ידי שני כלים (או שלושה כלים כשהיכולת לא אחידה או נדרשת העמקה)

*בדיקה של קריאה וכתיבה מבחינת שטף ודיוק (על פי הא-ת)

*הבנת הנקרא והבעה בכתב (כולל בדיקת יעילות התאמות בגיל הרלבנטי)

*בדיקה של אנגלית ומתמטיקה בהתאם לצורך

*הערכת קשב בהתאם לצורך (בהתאם לחוזר מנכ"ל)

*חלקים רגשיים 

בכל פעם נותר מולי פרצוף שואל. למה את לא יכולה לתת רשימה ברורה של כלים???

הסיבה היא שבכל אבחון אני בוחרת את הכלים אחרי ההעברה הראשונית של הוודקוק. 

ההרחבות שאני עושה תלויות מאוד במי הילד שמולי, גילו, שיתוף הפעולה שלו, מה ההשערות שלי לגבי הקושי שלו ומה הבנתי מהמפגש הראשוני איתו. 

זה נכון לגבי בחירת כלי שלישי ביכולות הרחבות וההעמקה בהן, זה נכון להחלפה של מטלה ספציפית בבדיקת שטף ודיוק בקריאה, זה נכון בבחירת טקסט ואופן התיווך בו, זה נכון בבחירה של כלים רגשיים ושאלוני דיווח עצמי. 

עולם האבחון מעורר חרדה אצל רבים מאיתנו כי יש תחושה של ידע רב שצריך לרכוש והמון פרטים קטנים שצריך לשנן. החרדה מובילה לתחושת צמצום והעדר מרחב פוטנציאלי, שמאפשר את החירות לבחור.

יש באבחון הרבה ידע, אבל גם הרבה חשיבות להתנסות והיכרות עם כלים שונים, איך הם מרגישים ומה הם תורמים להבנה. 

אבחון זה לא העברה טכנית בלבד של כלים והעלאתם על הדף.  

זה המרחב להתבונן, לבדוק ולהתנסות יחד, להכיר את הילד ולהקשיב לתחושות שלי בסיטואציה. 

מאחלת שנדע להיות במרחב פוטנציאלי גם בזמן אבחון, שנרגיש את החירות לבחור כלים ודרכים לבדיקת גבולות ולהיכרות מעמיקה של הילד וצרכיו, וחירות לכתוב את מה שנראה לנו נכון לו.