· לשאול את ההורים והילד מה הם צריכים מהאבחון? (מסמך קביל, אישור לחששות, המלצות להתאמות…) איך הם מבינים את הקושי? מה מדאיג אותם? תשובות לשאלות האלה יתנו המון מידע ויאפשרו תיאום ציפיות.

· כל ילד הוא יחיד ומיוחד, וחשוב לתת תשומת לב לצרכים המיוחדים שלו במהלך האבחון (כמות פגישות, הפסקות, סדר העברה..).

· לגלות גמישות והתאמות תוך כדי תנועה בתהליך האבחון – לעצור ולשאול את עצמי מה הבנתי לגבי הילד והשאלה האבחונית ואיך אני מדייק את התשובה עליה, למשל מבחינת בחירת כלים.

· לשים גבולות, זה עושה סדר ושומר עלינו ועל הלקוחות שלנו. לא כל שעה מתאימה לפידבק, אבחון לא צריך להימשך 12 פגישות וכו'. כשנוח לנו, האבחון יותר טוב.

· להיות קשוב להעברה נגדית, ולהבין למה אני מרגיש כך. מה זה אומר על הילד? 

· לשים לב לכוחות של הילד ולהצלחות שלו, ולרשום אותן בדוח.

· לנסות להבהיר לעצמי מה אני רואה ומבין על הילד. עם זאת, לקבל את זה שלא הכל יהיה ברור ו"לפי הספר" וזה גם בסדר. העיקר שניסיתי.

· לשים לב לדרך שאני עשיתי מתחילת דרכי – איפה השתפרתי, מה הולך לי יותר בקלות ומה אני מבין יותר טוב.

· אבחון זה המון עבודה. לזכור למה הוא מיועד ולנצור את הרגעים המשמעותיים בתהליך הזה ללקוחות שלנו ולנו.

אלה עלו לי עכשיו, יש בטח עוד מלא…