"מי מסתתר מאחורי המסכה?
חתול, מפלצת או ילדה יפה?"
(רמי פורטיס)
באבחון יש לנו המון מסכות.
הילד שבית הספר מתאר שונה מהילד שמציגים ההורים,
הילד שסיפרו לנו עליו הוא לא תמיד הילד שאנחנו פוגשים,
החוויה שיצאנו איתה לא תואמת לפלט של הוודקוק
הפער בין החוויה הבינאישית לחלק ההשלכתי הוא עצום, אפילו מבהיל…
פערים והעברה נגדית מספרים לנו על מסכות.
לפעמים המסכה ברורה, ורק מחכה שיורידו אותה.
כמו ילד שקוף שהאבחון פשוט מאיר אותו, או ילד שרק מחכה שיגידו לו "אתה המצחיקן של הכיתה כי באמת קשה לך, כל אחד היה מוותר אם היה לו כל כך קשה"
לפעמים הילד והמסכה הפכו לאחד, והוא כבר לא מכיר מי שלמטה. הוא גם לא רוצה לשמוע משהו אחר כי כבר ויתר.
לפעמים אנחנו נבהלים מהמסכה. ממה יש מאחוריה, ממה יקרה אם נבקש להסיר אותה, מתוקפנות שתצא.
לפעמים אנחנו מרגישים שיש מסכה ולא ממש מבינים מה קורה.
לפעמים ברור לנו מה קורה ואנחנו לא יודעים איך לספר ולכתוב את הסיפור של המסכה ומי שמאחוריה.
אבל תמיד זה מעניין ותמיד יש שם מישהו שרוצה שנמצא אותו
מאחורי המסכה.