בשנתי הראשונה בשפ"ח אבחנתי 47 ילדים. הייתי מחכה לפגישות עם צילה, מגיעה עם הר תיקים והיא היתה הופכת ערמת ניירת וציונים לילד, תובנות והמלצות. צילה היתה שואלת אותי שאלות, שעל רובן לא ידעתי לענות. "תוך כדי אבחון תכתבי, תכתבי הכל", היא אמרה לי "אחרת שוכחים, ורק ככה יודעים מי הוא בדיוק הילד".

תכתבו, תכתבו הכל. לא רק מה הילד אמר ועשה. תכתבו את התחושות שלהם, את המחשבות שלכם, את הרגשות שעולים בכם. העברה נגדית היא הרבה פעמים המפתח להבנת הילד. אל תניחו שתזכרו. תכתבו כל דבר, זו תחילת מחשבה, היא לא חייבת להיכנס לדוח, ביקורת תפעילו אחר כך בכתיבה הפורמלית. זה מה שעושה את האבחון לייחודי ומשמעותי לילד, זה מה שהופך את תהליך האבחון למעניין.

מוקדש לצילה טנא ז"ל, מנהלת תחנת "שלם" וס.מנהל שפ"ח תל אביב יפו לשעבר. היית לי כאם. תודה על כל מה שנתת לי ולימדת אותי, ובכלל זה את יכולת לראות ילד דרך אבחון ולאהוב אבחון.