איך נראית קריאה תקינה? 

1.       בגן חובה ובתחילת כיתה א' ילדים לומדים את האותיות. הם גם לומדים את הצליל שכל אות מפיקה. בעברית שם האות מתחיל בצליל שלה (האות גימל -ג')

2.       בתחילת כיתה א' לומדים גם את סימני הניקוד ומחברים אותם לאותיות. האות ג' וקמץ יחד זה "גָ". כלומר, חיבור של שתי פונמות להברה אחת. 

3.       כשילד מתחיל לקרוא הקריאה שלו איטית ומצרפת. "ש – שָׁ-  ל – לו – ם". הוא קורא צליל – צליל, תהליך שעובר דרך ערוצי השמיעה.

4.       בהעדר ניקוד לא ניתן לקרוא צליל – צליל כי חלק מהצלילים חסרים. 

5.       לאורך כיתה ג' הילדים "נפרדים" מהניקוד. בהתחלה לא מחייבים אותם לנקד כשהם כותבים, אחר כך גם בטקסטים שהם קוראים אין ניקוד. הוא יישאר במילים נדירות יותר או חדשות בלבד. 

6.       לאורך זמן עם החשיפה החוזרת למילים נוצרת במוח תבנית חזותית של המילה השלמה – "שלום", ואז הפענוח של המילה השלמה הוא מהיר יותר ולא צריך את הניקוד כדי לקרוא אותה. 

7.       התנאי לשימור תבנית של מילה בזיכרון הוא שנכיר את המשמעות הסמנטית של המילה. שלום זה hello  או peace.

8.       בניגוד למילה "שלום" יש מילים שאפשר לקרוא אותן בכל מיני דרכים. למשל, ספר (סֵפֶר, סַפֵּר,  סְפָר, סֻפַּר). בלי ניקוד לא נוכל לדעת איזו אפשרות נכונה מבין האפשרויות.

9.       כדי לדעת איזו אפשרות היא המתאימה בהעדר ניקוד אנחנו משתמשים בהקשר – גם של המשמעות וגם של התחביר. באופן לא מודע אנחנו מנסים להבין את המילה היא פועל, שם עצם וכו'. (הספר הזה מעניין, הסיפור שספר לי מעניין או זהו יישוב ספר). 

10.   זיכרון עבודה יעזור לי להחזיק את המשפט ולהישען על ההקשר כדי להבין אותו. 

11.   מילים בעברית הן מורכבות יותר, ומילה אחת הרבה פעמים מספקת המון מידע. יש בתוך המילה הטיה לזכר נקבה (שבר-שברה), פעיל סביר (שבר-נשבר), יחיד – רבים (שבר-שברים), זמן (נשברתי- אשבר) ועוד… המוספיות האלה לשורש הן מוספיות של דקדוק. 

12.   אנחנו לומדים לפרש את החלקים הדקדוקיים האלה ולתת להם משמעות סמנטית, וכך נעזרים בהם כדי להבין מה נאמר במילה ("התכתבתי" – זו פעולה הדדית שאני עשיתי בעבר, בניגוד ל"יכתוב" – פעולה שאין בה בהכרח הדדיות שהוא יעשה בעתיד וגם בניגוד ל"התכתבות" שם פעולה שיש בה הדדיות). 

13.   ילד שהשליפה שלו לתבניות חזותיות של מילים מהירה והפענוח שלו לחלקים לשוניים יעיל ותקין קורא מהר ונכון גם ללא ניקוד, ויכול להפנות משאבי קשב להפקת משמעות. 

תרגום למושגים של אבחון:

1.       חיבור האותיות והניקוד לצלילים=פענוח גרפו-פונמי

2.       קריאה על פי הצלילים היא קריאה פונולוגית הנשענת על עיבוד שמיעתי.

3.       ידע סמנטי על משמעותיות מילים הוא ידע קריסטלי. 

4.       תבנית חזותית של מילה היא תבנית אורתוגרפית.

5.       רגישות להיבטים לשוניים (דקדוק ותחביר) בשפה היא רגישות להיבטים מורפולוגיים ותחביריים. זו יכולת צרה בתוך ידע קריסטלי.