תכף יהיו שוב בחירות, וכמה הן תכופות בשנים האחרונות. 

באופן כללי, אנחנו אוהבים דמוקרטיה ואת אפשרות הבחירה, אבל לפעמים יותר נוח לנו שבוחרים עבורנו. 

נגיד רשימת כלים לאבחון. יותר קל כשיש רשימת כלים מובנת שאותה מעבירים ולא צריך לחשוב למה ואיך. השאלה המחיר של זה.

המחיר יכול להיות חוויה טכנית, כי זה תמיד אותו דבר. הוא גם יכול להיות עודף כלים במקומות שלא צריך (למשל, להרחיב יכולת שכבר בוודקוק ראינו שנמוכה) ואז האבחון הופך ארוך. המצב ההפוך הוא שמתוך הטכניקה לא העמקנו במקומות שכן מעוררים שאלה ותהייה (למשל, דווקא במקרה הזה היה כדאי שאלון ספציפי או ריי חזותי שכבר הפסקתי להעביר כי עכשיו עידן הוודקוק).

בחירות רבות מדי הן דבר מורכב שמעיק. השאלה איך בונים מסגרת עבודה עם בחירות בכמות שנכונה לי. 

באופן אישי, בסוף האינטייק יש לי כבר השערות מה אני מצפה ביכולות הרחבות השונות. אני ממהרת לציינן את הוודקוק אחרי 14 תת מבחנים. אני חושבת כמה התמונה המתקבלת מתאימה להשערות שלי. מנסה להסביר פערים שאני רואה, לבחון מה ברור לי ומה דורש הרחבה, ואז בוחרת את הכלי שנראה לי הכי רלבנטי. 

זה לא בהכרח כלי נוסף (שלישי) מתוך הוודקוק. יתרון הXBA (cross battery assessment) זה שאני יכולה לבחור כלים מסוללות שונות. למשל, אם אני רוצה להרחיב את היעילות בלמידה ולילד יש קושי חזותי משמעותי ונראה לי שיתקשה עם "זכירת שמות" (מבחן 15) והפרטים החזותיים שם אני יכולה לבחור מראש להעביר את "זכירת סיפורים".  אם יש לו הנמכה חמורה באוצר מילים ושאלה לגבי שטף בשליפה אז עדיף שיום של הא-ת (מעט גירויים מאוד מוכרים שנשלפים מראש) ולא השיום המהיר של הוודקוק.   

לפעמים קשה לבחור ולוותר על כלים כי יש חשש שיחסר לנו מידע. אבל כמו תקציב המדינה, גם לזמן שלנו יש מחיר וגם לכוחות של המאובחן. אם העברתי כבר שלושה כלים ביכולתה ספציפית והיא תנודתית, רוב הסיכויים שכלי רביעי לא יפתור לי את ההתלבטות.  אין לנו כלים שיסבירו לנו הכול, תמיד יישארו סימני שאלה וחלקים שלא נכסה כי כלי האבחון מוגבלים. השאלה מה יסביר לנו הכי טוב את הילד הספציפי בזווית המסוימת. 

איפה הבחירות בתהליך האבחוני פוגשות אתכם?  

(פורסם ב15.8.22)