"קודם עבדתי טכנית וכל הלמידה הזו גרמה לי להבין דברים לעומק", "בסוף דיאגנוסטיקה היה החלק הכי קל בבחינה שלי". 

טירוף של למידה אינטנסיבית,  ורגע אחרי המבחן מתרווחים ונחים על זרי המומחיות. זה רגע מרגש של קבלת החלטות על התמקצעות בהמשך. 

יש פסיכולוגים ששמחים לסיים עם הפסיכו-דידקטי ולשמור ממנו מרחק בהמשך. יש כאלה שהתקופה לפני המבחן מגלה להם את העולם הזה, מאירה אותו באור חדש או מחדשת את האור והסקרנות שהייתה עוד בתואר, ויש להם עניין בתחום. לצד זה, יש את הפחד לחשוב, להחליט ולחתום לבד ואת הפחד מההשקעה הרבה, והכתיבה והכתיבה…. 

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בתקופה האחרונה זה להדריך מומחים ומדריכים שבוחרים להמשיך ולהתמקצע בתחום. ההרגשה שהם שם, מעוניינים להמשיך ללמוד ולהתעסק עם זה וסקרנים לגבי התחום הזה, מעוררת בי סיפוק אולי אפילו מין גאווה אימהית. אני נהנית מחשיבה משותפת המשוחררת מהחרדה שמלווה את תהליך הלמידה למבחן ויושבת על הכרה טובה של החומר. שמחה לחשוב שיש עוד דור שיגדל מתמחים בלי פחד מאבחון ואפילו עם הנאה ממנו.