על העתק – הדבק

לורד וולדמורט. זה שאסור להגיד את שמו. 

גם לנו יש דברים שאסור להגיד: העתק -הדבק. "לא, זה לא קשור, זה מדוח קודם, תסתכלי רק על מה שכתוב באדום, זה הילד הזה". תבנית דוח (template): "התפתחותו/ה המוטורית היתה מוקדמת/ תקינה/ מאוחרת, התפתחותו/ה השפתית היתה מוקדמת/ תקינה/ מאוחרת" וכו'..

אנחנו עושים את זה כי זה נוח, כי השפה הזו האבחונית לא זמינה לנו, וכבר עבדנו על ניסוח בדוח קודם. 

לא רוצה להגיד שזה בעייתי ומתכון נהדר לכך שבאמצע הדוח על הילה יהיה כתוב פתאום 'מיקה'. 

זה בסדר שיש לנו ניסוחים קבועים. כולנו בסופו של דבר אנשים של תבניות קבועות. 

אבל הכתיבה ב"העתק הדבק" הופכת את הדוח לטכני. יש דוחות דומים, אין ילדים דומים. אפשר לכתוב על דוח אחר או תבנית כשאנחנו מתארים וודקוק או יכולות רחבות. כשאנחנו נשענים על הגדרות "היכולת שלו לבצע תהליכי אינדוקציה ודדוקציה ברמה נמוכה/ממוצעת/גבוהה". במצב הזה אנחנו לא מתארים את הילד. אנחנו גם פחות נהנים כי אנחנו אוהבים להבין אנשים ושונאים לעשות עבודות טכניות. אנחנו רוצים שיקראו את הדוח שלנו, ואם הוא כמו כל האחרים למה לטרוח?  

אז מה עושים? 

פעם בניתי לי בנק מושגים. למשל, סביב הבעה בכתב רשימה של מילים: ארגון, ביצוע בקרה, כתיבה לנושא, בהירות, כמות הרעיונות, קישוריות… או סביב תפיסת עצמי בחלק הרגשי: דימוי עצמי, פערים בתפיסה עצמית, תפיסה לגבי דימויו בעיני הזולת, מיקוד שליטה, אקטיביות מול פסיביות…. ואז כשנגמרים לי הרעיונות או המילים אני הולכת לבנק הזה, בוחרת מושגים ונעזרת בהם כדי לחשוב את הילד או כדי לנסח את התחושות שלי. 

דרך אחרת שאני מוצאת יעילה היא לכתוב תוך כדי האבחון כל מחשבה שעוברת לי בראש. איך הוא עבד, מה אמר כדרך אגב, איזה הרגשה גורם לי וכו'. זה מאפשר לי לשמר את החוויה שלי ואח"כ להפוך את זה לתיאור איכותני בדוח באופן ייחודי לילד. 

מה עוזר לכם בתהליך הזה?