העברתי השבוע unit2 (מבחן אינטליגנציה לא מילולי). ד"ר משה לנזמן הכיר לי את המבחן לפני יותר מעשור, ומאז אני משתמשת בו עם ילדים שאינם דוברי עברית למרות שהות ממושכת בישראל. 

בגלל הייחודיות של המבחן, אני ממעטת להשתמש בו. 

אז ככה קרה שישבתי עם הילדה ופתאום הבנתי שאני לא כל כך זוכרת איך מעבירים. לשמחתי, היא היתה חמודה וסבלנית וחיכתה שאציץ במניואל. 

כשמסתכלים על דפי הרישום שלי יש הרבה פחות הערות לעצמי בשולי הדף, כי כשמתעסקים בהעברה והיא לא אוטומטית פחות שמים לב לניואנסים הקטנים והחשובים מסביב. ברור לי שגם תהליך הכתיבה, למרות שהוא פשוט יחסית בunit יבוא לי פחות בטבעיות. האינדקסים של הunit שונים מאלו של הוודקוק, גם חלק מהשאלות האיכותניות שאני שואלת את עצמי פחות תואמות. 

במפגש השני השלמתי חלקים מילוליים מתוך הWISC4 עם פסיכולוגית דוברת השפה הרלבנטית. "תזכירי לי את ניסוח ההוראה של המבחן" היא ביקשה ממני. 

ככה זה. העברת אבחון זה עניין של תרגול עד שזה הופך לאוטומטי. כתיבת אבחון זה עניין של תרגול חוזר. כמו חדר כושר, תדירות השימוש קובעת את הכושר שלנו. אם השימוש שלנו בכלי האבחון נמוך תמיד העבודה היא סיזיפית ולא אוטומטית. 

זה נכון על הוודקוק ועל כלים אחרים. לוודקוק יש יתרונות וחסרונות. אם אנחנו רוצים שכלים אחרים יהיו זמינים לנו להשלמות (XBA) אנחנו צריכים לתרגל אותם מדי פעם. פשוט כדי לשמור על כושר.