הדרכה

הרבה פעמים זה קורה ממש בסוף, ככה אחרי לא מעט דקות משותפות של איסוף פרטים ועוד פרטים מחומר הגלם. פלואידית, קריסטלית, יעילות למידה… נמוך, גבוה, פערים, תנודות…. קריאה, הבעה בכתב, חשבון… דימוי עצמי, הימנעות, תוקפנות, תסכול…. דיווח הורים, ביס, התחושה בחדר. דקות ארוכות של מרוב עצים לא רואים את היער. 1000 חלקים של פאזל על השולחן ומאיפה בכלל מתחילים. 

ואז יש רגע כזה פתאום. הוא לא תמיד קורה אבל הרבה פעמים כן. הבנה מה גורם לקושי בלמידה ואיזו המלצה הכי נכונה לו, לימודית ורגשית. תובנה איפה קונסטלציה התפתחותית השפיעה על התקשרות וזו בתורה על ההתמודדות עם הלמידה היום, העולם הרגשי וההישגים בפועל. מה שנראה כסתירות בין דימוי חברתי ללימודי מצליח לשבת בנוח זה לצד זה. 

נשמע אולי קצת מוגזם, אבל עבורי זה ממש רגע של התעלות.