לכתוב דוח

מתיישבת מול המחשב, פותחת את קובץ האבחון. נופלת עלי עייפות מטורפת. השעה מאוחרת, אני מתרצת לעצמי. מחר. 

למחרת מתיישבת מול המחשב, פותחת את קובץ האבחון ואותו סיפור. עייפות קיצונית. לא מצליחה להחזיק את העיניים. טוב, הרי אתמול לא הלכתי לישון מוקדם. שוטטתי בפייס…

ביום שלישי מתיישבת מול המחשב, פותחת את קובץ האבחון ו…אותו סיפור. נגמרו לי התירוצים לעצמי. מה קורה לי?? הבנתי מה הסיפור של הילד, אפילו כבר הסברתי לילד את התוצאות, רק צריכה להעלות אותן אל הכתב. דווקא ילד חמוד שהיה לי נעים איתו. מפחדת שההורים יתקשרו וישאלו מתי הדוח יהיה מוכן. מבטיחה לעצמי לקבוע מראש את שיחת הפידבק באבחון הבא כדי שלא תהיה לי ברירה ואסיים את הכתיבה. 

לפעמים זה קורה גם לי. לא מצליחה לכתוב. פשוט לא מסוגלת. אני מנסה להבין למה זה כל כך קשה לי. מה קרה באבחון הזה שגורם לי להימנע. מה מפחיד או מטריד אותי. לפעמים הסיבה נעוצה בכך שלא הבנתי מה באמת הסיפור של הילד והקושי שלו, ואז אני לא מצליחה לנסח סיכום ולסיים את הדוח. לעיתים זה קשור לקושי מול ההורים, והצורך להעביר מסר שאני יודעת שלא נוח להם, לעיתים לחוסר חיבור עם הילד שעורר בי אי נוחות. קורה שמסובך לי עם ההמלצות, אני מאוד רוצה לתת התאמה מסוימת כי הילד גייס אותי ויודעת שזה לא נכון ולא יאושר לו בוועדת התאמות.

לפעמים אני מוצאת את הסיבה וההבנה הזו מאפשרת לי להבין משהו על הילד או על הסיטואציה או על עצמי. לפעמים כשאני מבינה למה, העייפות פוחתת ואני מסוגלת להתמודד עם הכתיבה. לפעמים אני לא מצליחה למצוא סיבה, ואני צריכה לאסוף את עצמי ולהתמודד עם הכתיבה, כי בסוף צריך להיות דוח….