פסיכולוגית חינוכית מומחית

ישבת ימים ולילות, למדת, שיננת וחשבת. פלואידית, קריסטלית, מורפולוגיה, אורתוגרפיה, DSM, CHC, RTI … מה לא. 

וזהו. עברת. מגיע לך. תחגגי את הרגע ותהני ממנו. הרווחת אותו ביושר.

ומה עכשיו? הרי לא משתלם לאבחן ולמי יש כוח לכל הכתיבה הזו. 

שניה לפני שאת הולכת, אני יכולה להשחיל מילה?

המילים האלה, הכבדות על הלשון, שניסית להבהיר לעצמך בתקופה האחרונה מתחברות להיות ילד. ההבנות האלה שרכשת הן כלי במפגש עם הורים, מורים והילד עצמו. למה קשה לו בבי"ס? למה כל בקשה קטנה ללמידה אחה"צ מובילה לכעס והתנגדות? למה צצו בעיות התנהגות? מקור הקושי הוא רגשי ומשפיע על הלמידה או להיפך? איזו אבחנה מבדלת בדיוק דורשת התייעצות רפואית? איך אפשר לעזור לו? מה המורה יכולה לעשות בכיתה? מה מכל צרכיו הכי חשוב שיקבל כרגע מענה?

אבחון זו שפה של חשיבה על ילדים מתקשים. כדי לדבר שפה חייבים לתרגל אותה. מקווה שבתהליך הלמידה למדת לראות את זה ולהנות מזה קצת. 

מקווה שלא תפסיקי לאבחן עכשיו כשאת מומחית. 

(פורסם ב2.8.22)