לראות את הילד מבין הכלים

אני אוהבת ללמד. נראה לי שכולם יודעים עלי את זה. 

אבל אני לא אוהבת לקרוא את העבודות של סוף הקורס. הגיוני, לא? 25 דוחות של אבחונים פסיכודידקטיים, עמודים על עמודים של מלל. 

האמת? יותר קל לי לכתוב דוח מלקרוא אחד.

יש דוחות שאני נהנית לקרוא. אלה הדוחות שאני מרגישה דרכם את הילד, שאני יכולה לראות איך פעל, מה מניע אותו, איך דיבר וחשב. לא האם היכולת שלו לפעול באופן יעיל ומדויק במטלות טכניות בנורמה או היכולת לקשר בין סמלים על ידי קישור אסוציאטיבי נמוכה. 

אני רואה ילד כשאני מבינה האם הדיבור שלו בהיר, שוטף, מדויק? איך הוא מגיב כשקשה לו? כמה מהר הוא מבין הוראות ובכלל האם הוא "מבין עניין"? איך הוא מגיב כשנחשף לרגש שלילי? מה הוא עושה מול חוויה של קושי? כמה מסוגל לגלות גמישות ולצאת מנקודת המבט שלו? כמה הכתיבה שלו בהירה ותקשורתית? מה מדאיג אותו? איך הוא רואה את הקושי שלו ואיך מסביר אותו?

אני לא אוהבת לקרוא דוחות שמתארים אבחון. אני נהנית לקרוא דוחות שמתארים ילד. ועם כל הקושי שיש בתהליך, יותר כיף לדעתי לכתוב דוחות כאלה. 

מה היה גורם לכם לראות את הדוח כמעניין, אילו שאלות הייתם רוצים עליהם תשובה כדי להבין ולראות את הילד? 

(פורסם ב7.6.22)